מאנלו נ' יונירנט בע"מ

החלטה

בפני בקשה שהוגשה מטעמה של התובעת, להורות על פסילת חוות דעת מומחה בית המשפט; ולחילופין, לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו.

התובעת הגישה תביעתה כנגד מעבידתה לשעבר, שם עבדה בגיהוץ בגדים. נטען, כי מרבית העבודה בוצעה בעמידה, שעות רבות מידי יום. התובעת עבדה אצלך הנתבעת מתאריך 7/6/2009 ועד 31/3/2011. נטען, כי כתוצאה מתנאי עבודה אלה נגרם לתובעת נזק, שפרץ בתאריך 2/7/2010 או בסמוך למועד זה, אז הרגישה התובעת בכאבי גב עזים. כאבים אלה המשיכו גם לאחר המועד לעיל.

תביעתה של התובעת נסמכה על חוות דעתו של ד"ר דניאל משה, שהעריך כי מצבה של התובעת כיום (בלט דיסק אחורי; כאבי גב תחתון עם הקרנות לרגליים עם הגבלה בכל התנועות) הינו נזק שנגרם במנגנון של מיקרוטראומה כתוצאה מעבודתה של התובעת אצל הנתבעת. ד"ר דניאל העריך את נכותה של התובעת על 10%.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר שי פריימן, אשר העריך כי הבלט שבעמוד השדרה הינו ממצא ניווני התואם את גילה של התובעת. ד"ר פריימן ציין, כי התובעת לא שיתפה עמו פעולה בעת הבדיקה וצלעה באופן מופגן. בחוות דעתו ניתנו הפניות לתלונות קודמות דומות בשנים 2005-2009, קרי – בטרם שהחלה לעבוד אצל הנתבעת. ד"ר פריימן חיווה דעתו כי עמידה אינה גורמת לחבלה על דרך המיקרוטראומה ואינה גורמת לשינויים ניווניים בגב. לכן, חיווה ד"ר פריימן את דעתו כי לא נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה.

לאור הפערים לעיל, מונה ד"ר אלי שטיינטברג כמומחה מטעם בעת המשפט. עובר להכנת חוות דעתו הגישה התובעת בקשה למשלוח מספר מסמכים למומחה, ובהם דו"ח שעות עבודה של התובעת, כפי שנמסר על ידי הנתבעת; וכן תצהיר תשובות לשאלון שמולא על ידי נציג הנתבעת וממנו עולה, בין היתר, כי התובעת עמדה מהלך מרבית ימי עבודתה. הנתבעת הסכימה למשלוח המסמכים וכך נעשה.

בתאריך 22/6/2013 ניתנה חוות דעתו של ד"ר שטיינברג. עיון בחוות הדעת מעלה – על פני הדברים – כי התובעת מסרה למומחה כי בתאריך 2/7/2010 היא היתה מעורבת בתאונת עבודה, כשכבר לפני כן היא סבלה מכאבי גב שהלכו והחריפו ביום התאונה. עוד עולה, כי המומחה עיין בדו"ח שעות העבודה של התובעת ואף ציין:"מדובר באישה בת 41 שנים, שהיתה מועסקת במכבסה, שמאופי עבודתה נאלצה לעבוד שעות רבות בעמידה ממושכת. מעיון בכרטיס שעות העבודה, התובעת עבדה 12 שעות ליממה 5 ימים בשבוע . . ". המומחה מצא הגבלה קלה בחלק מטווחי התנועה של עה"ש המותני. המומחה ציין, כי התובעת מסרה לו שלפני אותה תאונה, כהגדרתו, היא לא סבלה מבעיות בעמ"ש מותני אך דבריה לא תאמו את מסמכים רפואיים שונים שפורטו שם. המומחה התייחס לשאלה האם ייתכן וחלה החמרה במצבה של התובעת במהלך שנת עבודתה אצל הנתבעת, וכדבריו:"נשאלת השאלה, האם חלה החמרה במצבה הרפואי בגין עבודתה במכבסה במהלך שנת העבודה? . . ". בהתייחס לשאלה זו, פרס המומחה את הנתונים שהובאו בפניו. בהקשר זה ציין את שעות עבודתה של התובעת וכן ציין כי מהנתונים שהיו בפניו לא עולה שהתובעת הרימה משאות כבדים. עוד הפנה המומחה לתשובות נציגת הנתבעת בתצהיר התשובות לשאלון, שם מסרה כי במהלך ימי העבודה ניתנה לתובעת אפשרות לנוח. לסיכום, חיווה המומחה כי:". . לא נראה לי סביר שבפרק זמן של שנה תהיה הידרדרות במצב עה"ש עד לכדי נכות צמיתה בשל עבודה בעמידה. ישנם מיני עבודות בעמידה ממושכת, כגון אחיות, חרטים, העובדים שעות ומשמרות ארוכות ואינם מגיעים לידי נכות תוך שנה מתחילת העבודה." לכן, העריך המומחה כי נכותה של התובעת עומדת על 3% בשל הגבלה קלה בחלק מתנועות עה"ש המתוני אך המשיך והעריך כי אין לנכות זו קשר לתאונה הנטענת מיום 2/7/2010.

בנימוקי בקשת הפסילה, טוענת התובעת כי במקום להתייחס לטענה כי נכותה נגרמה במנגנון של מיקרוטראומה, כתוצאה מביצוע פעולות חוזרות ונשנות; הרי שחוות הדעת מבוססת על ההנחה כי הנכות נגרמה ב"תאונה". עוד נטען, כי המומחה התעלם מתלונות קודמות של התובעת שהועלו על ידה לפני ה"תאונה" אך עדיין במסגרת עבודתה אצל הנתבעת.

הנתבעת התנגדה לבקשה והפנתה לחוות דעתו של ד"ר שטיינברג, ממנה עולה כי השאלה שעמדה מול עיניו היתה, כהגדרתו:" האם חלה החמרה במצבה הרפואי בגין עבודתה במכבסה במהלך שנת העבודה? . . ". לכן, אין כל מקום לפסילת חוות דעתו של המומחה; מה גם שנסיבות המקרה אינן תואמות את הכללים שנקבעו בפסיקה לפסילת חוות דעת.

בתשובת התובעת היא שבה והפנתה לטענתה, כי המומחה יצא מנקודת הנחה כי היא טענה לתאונה; בעוד הטענה הינה לפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה. עוד מסרה התובעת כי המומחה התעלם ממסמכים המצביעים על תלונות במסגרת עבודתה אצל הנתבעת ולפני תאריך ה"תאונה".

לאחר שעיינתי בחומרים הרלוונטיים ושקלתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי אין ולא היה מקום להגשת הבקשה. על פני הדברים, מחוות דעתו של המומחה עולה שאזכור מועד האירוע שהתרחש בתאריך 2/7/2010, וזכה לתואר:"תאונה", בא כדי להגדיר את המועד שבו הכאבים להם טענה התובעת, אף לפני אותו מועד, הלכו והחריפו עד שלא יכלה עוד לשאתם. הדברים עולים, לכאורה, מתיאור השתלשלות העניינים, כמתואר בחוות דעתו של ד"ר שטיינברג, וזוכים לחיזוק כפול: הן מתיאור השאלה אותה העמיד במוקד חוות הדעת ("האם חלה החמרה במצבה הרפואי בגין עבודתה במכבסה במהלך שנת העבודה?"); והן מכך שהמומחה כלל לא הביא את תיאור ה"התאונה", כפי שנדרש להביא בחוות דעת בהן מתוארות תאונות "רגילות". זאת ועוד, ייתכן – והדברים מובאים על דרך ההשערה – כי המומחה עשה שימוש בביטוי בו נקטה התובעת עצמה (מתוך חוות הדעת:"לדבריה, התובעת היתה מעורבת בתאונת עבודה ביום 2.7.2010 . . "). זאת ועוד, אף אם נעשה שימוש שגוי במונח זה או אחר, הרי שיש לבחון את מהותה של חוות הדעת. בכל אופן, הדברים לעיל – אשר נאמרו בזהירות הראויה שכן הדברים לא התבררו עד תום - וודאי שאינם מצדיקים את פסילת חוות הדעת ולכל היותר עשויים להצדיק משלוח שאלות הבהרה (דבר שכלל לא נעשה במקרה דנן) או את זימונו של המומחה לחקירה נגדית.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לפסילת חוות הדעת.

ככל שהדברים נוגעים לבקשתה החילופית של התובעת לחקור את המומחה, אני מורה לה להפקיד סכום של 1,500 ₪ + מע"מ בקופת בית המשפט, לטובת הוצאות המומחה, וזאת עד לתאריך 9/9/13. כמו כן, אני מחייב את התובעת בהוצאות בסכום של 250 ₪ לטובת הנתבעת בגין בקשה זו, ואף זאת עד לתאריך 9/9/13.

לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"ג, 09 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: